יוצאת "האח הגדול" טל טיטו חוזרת בסטורי אישי לשביעי באוקטובר ולשתי ההתמודדויות שנפגשו אצלה בעקבותיו. מצד אחד, חברים שנרצחו ושאותם נדרשה להספיד ולהנציח. מצד שני, אנשים שניצלו ושלהם רצתה להיות כתף. לקראת ציון שלוש שנים לטבח, היא משתפת במה שקרה לדמעות שלה כשניסתה להיות שם בשביל אחרים.
טיטו פתחה במילים: "בשביעי לאוקטובר ניצבתי מול שתי סיטואציות שלא חשבתי שאצטרך לתפעל". את ההתנגשות בין האבל על מי שאיבדה לבין החיבוק למי שניצלו, היא תיארה כבחירה בין לחיות את המוות לבין לבחור בחיים.
אלא שגם בתוך האבל, טל הרגישה שהיא צריכה למהר להודות על מי שנותרו. היא כתבה: "כל פעם שהתחילו לרדת לי דמעות ניגבתי אותם מהר כי הרגשתי שאני צריכה להיות בהודיה על זה שלפחות חלק חזרו".
התחושות האלה הובילו אותה גם למאבק מול האמונה. היא תיארה: "מין תחושה כזאת מול אלוהים שבלבלה אותי מאד", ולצדה "כעס מטורף עליו ותוך כדי שמחה". טיטו סיפרה שבזמן שהייתה עסוקה בלהיות שם עבור אחרים, לא חשבה כיצד הבחירה הזאת תשפיע עליה שנים קדימה.
הכעס נשאר גם כשהחיוך חוזר
טל כתבה שהיא אינה חושבת שההתנגשות הזאת תשתנה, ותיארה איך היא מלווה אותה גם כעת: "אני מלאה בכעס ותוך כדי מסתירה אותו עם חיוך". בהמשך היא השתמשה בביטוי להפרעה קשה כדי לתאר את השילוב בין שמחה לעצב, כעס להודיה ותקווה לכאב:
"וזה בדיוק השילוב הזה מאניה דיפרסיה כזאת של ארץ ישראל"
בהמשך הסטורי טיטו כתבה שאולי במקום לבחור רק תחושה אחת, צריך לקבל את כולן. היא תיארה את המעבר מצחוק לבכי, מבכי לכעס ובחזרה לצחוק, לצד הרצון לשמר את החיים שהיו לחברים ואת מה שהשאירו אחריהם, בלי למחוק את הזוועות שעברו.
גם זוכת "האח הגדול" גל רובין שיתפה בדמעות על הפחד לקראת יום השנה. בסטורי שהעלתה אתמול (שני), היא סיפרה על הקושי מול התכנים והזיכרונות שחוזרים לרשתות.
את הסטורי טל חתמה עם הזיכרונות שנשארו איתה, במילים: "תודה על מי שניצל ותודה על מי שהשאיר בי זכרונות כל כך טובים שלרוב מלווים במוזיקה וצחוק מטורף וריקוד".
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו ונתקן
