שנתיים אחרי שאזרה אומץ להתלונן, אחד הרגעים הקשים בחייה של זוכת "האח הגדול", יובל מעתוק, חוזרת אל מרכז הסיפור שלה. הפעם היא לא מסתפקת בעצם החשיפה, אלא מספרת גם על האדם שלדבריה היה שם באותו לילה ועל המפגש עמו בתחנת המשטרה.
מעתוק פתחה את הדברים במילים: "היום לפני שנתיים אזרתי אומץ והתלוננתי. אמרתי בקול: נאנסתי.". מיד לאחר מכן ביקשה מהעוקבים לעצור על משמעות המילה והוסיפה: "מאחוריה יש בן אדם שצריך להמשיך לחיות עם משהו שאף פעם לא בחר שיקרה לו.".
בהמשך הסבירה מדוע החליטה לדבר שוב על החוויה: "אני משתפת את זה שוב כי יש אישה או גבר שיקראו את הסטורי הזה עכשיו ואף אחד בעולם לא יודע מה הם עברו. אולי אפילו האנשים הכי קרובים אליהם.". לדבריה, המטרה שלה היא להגיע למי שעוד שומר את הפגיעה בפנים ומפחד להשמיע קול.
"אם הקול שלי יגיע אפילו לאחד או אחת מהם ויגרום לו להרגיש פחות לבד, בשביל זה אני מוכנה לדבר שוב על הדבר שהכי קשה לי להגיד."
האדם שלדבריה היה שם בזמן האונס
אחר כך הגיעה מעתוק לפרט הקשה ביותר ברצף הסטוריז. היא כתבה: "לפני שבועיים ישבתי מול האדם שהיה שם.". מיד אחר כך פירטה: "אדם שראה מה קרה לי באותו הלילה, ישב במרחק של מטר ממני, ראה אותי נאנסת באכזריות על ידי חברו הטוב ולא עשה דבר.".
מעתוק סיפרה כי המפגש התקיים בתחנת המשטרה: "ישבתי מולו במשטרה, הסתכלתי לו בתוך העיניים ואמרתי את כל מה שיושב לי בלב כל כך הרבה זמן.". היא תיארה גם את התחושה שהגיעה יחד עם הקושי: "זה היה קשה מאוד, אבל בתוך כל הכאב הרגשתי גם משהו שלא הרגשתי במשך שנים וזה כוח.".
את הפחד שליווה אותה לאורך הדרך היא ניסחה בצורה ישירה: "כי פעם פחדתי לדבר, פחדתי שלא יאמינו לי ובעיקר פחדתי שישפטו אותי. פחדתי מהשאלות, מהמבטים, מהתגובות ומהדרך שבה אנשים 'יסתכלו עליי' אחרי שאספר.". מבחינתה, עצם הישיבה מול אותו אדם במשטרה הפכה לרגע שבו הבינה מחדש למה היה חשוב לה לעשות את הצעד.
מעתוק כתבה: "כשישבתי מולו בתחנת המשטרה, הבנתי שוב למה היה חשוב לי לעשות את זה.". משם היא פנתה ישירות למי שמתלבטים אם להתלונן: "ואם אתם עדיין מפחדים להתלונן אני מבינה אתכם, גם אני פחדתי, אבל אני רוצה שתדעו שיש בכם כוח שאתם אולי עדיין לא יודעים שקיים.".
לקראת הסיום הודתה מעתוק שהיא עדיין לא יודעת לאן ההליך יוביל: "אני לא יודעת מה יהיה בהמשך הדרך שלי ומה יחליטו הרשויות והמערכת.". אבל לצד חוסר הוודאות היא סימנה שינוי חד: "אבל אני כן יודעת דבר אחד: אני כבר לא שותקת.".
את הסטוריז חתמה בהצהרה ברורה: "לפני שבועיים עמדתי מול הפחד שלי, הסתכלתי לו בעיניים ודיברתי. ואני אמשיך לדבר! ואני אמשיך להילחם!". אחר כך הוסיפה: "בשבילי. ובשביל כל מי שעדיין מחפש/ת את האומץ לעשות את הצעד הראשון.". ולבסוף סיכמה: "אני לא לבד וגם אתם לא.".
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו ונתקן
