שאלה אחת על גירושים הפכה אצל הסופרת והמרצה, הדסה בן ארי, לשיחה הרבה יותר גדולה ממה שתכננה. עוד לפני שלחצה על פרסום בפייסבוק, היא כבר צחקה עם חבר שהיא עומדת "לירות לעצמי בראש עכשיו", וביקשה שאם הכול יתפוצץ, לפחות יזכרו דבר אחד על הקבר שלה, שהיא: "הכינה סחוג פצצה".
הפוסט אכן התפוצץ. לדבריה, מאות אלפי אנשים עקבו אחרי השאלה ואחרי התגובות, אבל רק כ-1,000 בחרו לענות בפועל. מבחינתה, האומץ האמיתי לא היה דווקא בחשיפה לציבור, אלא בעצם הנכונות להתמודד בכנות עם השאלה למה קשרים נשברים ומה נשאר אחריהם.
בן ארי סיפרה שקראה כל תשובה שנשלחה אליה, גם את ה"מגילות" שהגיעו בפרטי. מתוך הסיפורים של אחרים היא בחרה לא להתמקד במוות של אהבה, אלא דווקא במה שלמדה על סליחה, ובעיקר על המקום שבו אדם שבור נדרש לפגוש קודם כל את עצמו.
לפני שסולחים לאחרים
לקראת יום הכיפורים היא ניסחה את התובנה הכי חדה שלה בפוסט: "האדם הראשון שצריך לסלוח לו הוא אנחנו". משם היא עברה לדבר על החיים שלה, על הרצון להאמין שבכל נקודת זמן עשתה את המאה אחוז שיכלה לעשות, ועל הצורך להאמין שהיא ראויה לאהבה גם כשהמסלול מסתבך.
"אני רוצה להאמין לעצמי שאני שווה וראויה ומיוחדת. אני רוצה להאמין שיש לי נשמה עם בקשות גדולות, נשמה שהיא אהבה ומבקשת אהבה".
החלק העמוק יותר הגיע דרך רעיון קבלי שהיא בחרה להחזיק בו: "צער הוא שער". מבחינתה, דווקא החסימה, הכאב והמקום שבו משהו בחיים מתפרק יכולים להפוך לרמז על הדרך קדימה. לא קיצור דרך, אלא מעבר שמתחיל בהסכמה להיות בכאב באמת.
בתוך כל העיסוק הזה בשבר ובהתחלות חדשות, הסיפור המשפחתי שלה ממשיך לייצר גם קולות חדשים. רק לאחרונה כתבנו על שיר ציון בן ארי, בתם של הדסה וחנן בן ארי, שמתחילה לבנות לעצמה זהות מוזיקלית עצמאית ברשת.
בן ארי גם ציטטה מגיבה שכתבה: "אנחנו מתחתנים עם איזה חלום כלשהו וכשהמציאות מתחילה להופיע והציור מתפרק, צריך לתת לזה מקום". היא הרחיבה את המחשבה מעבר לנישואים, אל החלומות שכולנו מגיעים איתם לעולם ואל הרגע שבו הם כבר לא נראים כמו שתכננו.
ובסוף כל המחשבות הגדולות על כאב, תיקון וסליחה, היא השאירה לעצמה גם יעד קטן ומאוד ארצי לשנה החדשה: מסכת פנים ומסכת שיער פעם בשבוע. אחרי פוסט כל כך חשוף, דווקא השורה הזאת החזירה את הכול לקרקע, עם ההומור שמלווה אותה גם ברגעים הכבדים.
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו ונתקן
